קביעת מזוזה היא אחת המצוות החשובות ביהדות, והיא מסמלת את הקשר בין האדם לביתו ואת נוכחות הקדושה במרחב שבו הוא חי. המזוזה אינה רק קישוט דתי או מסורת שעוברת מדור לדור, אלא מצווה מהתורה שמטרתה להגן על הבית ולחבר את יושביו לערכי האמונה היהודית. השאלה מתי יש לקבוע מזוזה, ומהי הדרך הראויה לעשות זאת, עולה לעיתים קרובות, בעיקר כאשר נכנסים לבית חדש או כאשר רוצים להבטיח שהמזוזה ממלאת את תפקידה כראוי.
על פי ההלכה, מזוזה יש לקבוע על דלתות כל החדרים בבית יהודי, פרט לחדרי רחצה או מחסנים שאין בהם שימוש קבוע. כאשר אדם עובר לבית חדש, אם מדובר בבית פרטי, עליו לקבוע מזוזה מיד עם הכניסה, אך אם מדובר בבית שכור, ישנה הבחנה: בארץ ישראל, המזוזה צריכה להיקבע מיד עם הכניסה, ואילו בחו"ל, ניתן להמתין עד שלושים יום לפני הקביעה, שכן יש אפשרות שהמגורים יהיו זמניים.
קביעת המזוזה נעשית על המשקוף הימני של הדלת, בשיפוע קל כלפי פנים הבית, כך שתזכיר לכל הנכנסים והיוצאים את נוכחות הבורא ותשמש כתזכורת לקיום המצוות. המזוזה עצמה מכילה קלף עם פרשיות "שמע ישראל" ו"והיה אם שמוע", הכתובות על ידי סופר סת"ם בכתב יד קפדני.
באשר לשאלה האם חובה לערוך טקס בעת קביעת המזוזה, ההלכה אינה מחייבת זאת, אך ישנה חשיבות לברכה הנאמרת בעת הקביעה. לפני שמקבעים את המזוזה, יש לומר את הברכה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה". הברכה נאמרת בכוונה, ולאחריה קובעים את המזוזה על המשקוף.
למרות שאין חובה הלכתית לערוך טקס מיוחד, רבים נוהגים להפוך את קביעת המזוזה למעמד חגיגי. משפחות רבות מזמינות רב או אדם חשוב שיברך את הבית, עורכות דברי תורה קצרים, ואפילו משלבות סעודה קלה כדי לציין את האירוע בשמחה. זהו רגע של התחדשות וברכה, במיוחד כאשר נכנסים לבית חדש ורוצים להתחיל את החיים בו באווירה של קדושה ושמירה אלוקית.
בסיכומו של דבר, קביעת מזוזה היא מצווה מרכזית שמעניקה לבית אופי רוחני ויוצרת תחושת חיבור לערכים היהודיים. אף על פי שאין חובה לערוך טקס מיוחד, רבים מוצאים בכך ערך רוחני וקהילתי, ההופך את המעמד למשמעותי יותר. כך או כך, עצם קביעת המזוזה עם כוונה וברכה היא שמעניקה לבית את סמל ההגנה והשייכות למסורת היהודית.
